דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
1
5
0
חיזור מדברי

חיזור מדברי


דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
3 ממוצע
1
0
2
1
3
1
4
1
5
0

במקום 29 

24.1 

הכריכה האחורית

בשביל להבטיח את הנישואים המוצלחים של אחותו, קאסים, נסיך הכתר של זאמאיר, מוכרח לעצור את הרומן של אנג'ליק סובאטר עם גיסו העתידי. אבל כאשר אנג'ליק מכחישה כל מעורבות, קאסים לא יכול להתאפק ומחליט להפוך את היפהפייה הלוחמנית לשלו...


אנג'ליק מתפתה ומנהלת רומן עם קאסים, היא תמיד הושוותה לאחותה התאומה ואף פעם לא היתה רק עצמה. הם לא יכלו להגיע מעולמות שונים יותר, ולמרות זאת אנג'ליק פורחת בחברת קאסים ונכנעת לקסמו. אבל האם הוא יוכל להעניק לה יותר מתשוקה ואבני חן?

קראתם את הספר ואתם לא יכולים להיפרד ממנו?

במקום 29 

24.1 

  • ISBN: 50-1949
  • גודל (עמ'): 210
  • מו"ל: שלגי
  • יצא לאור ב-: 27/10/2019
  • שם המחבר: דני קולינס
  • תורגם ע"י: נועם יוגב
  • זמין להשאלה: כן

1

אנג'ליק סובאטר ענתה לשיחה שהתקבלה משומרי הראש. זה עתה נודע לה כי נסיך הכתר של זאמאיר, קאסים איבן נור, הגיע כדי לפגוש אותה.

היא שקעה בעצלות אל תוך הכיסא. היא לא היתה במצב רוח מתאים להכיר אנשים חדשים. לא אחרי היום שעבר עליה.

"כמובן, בבקשה, לוו אותו אל המשרד שלי," אמרה בנימוס, כמצופה ממנה.

האסנה אמרה שאחיה יבקר אותה בזמן שהותו בפריז.

אנג'ליק תהתה מדוע אחי הכלה ירצה לפגוש במעצבת השמלה. היא הניחה שהוא מתכנן הפתעה כלשהי ולא ציפתה לפגישה ארוכה במיוחד. היום שבילתה עם הנסיכה האסנה ועם משלחת הכלולות היה די נחמד.

זה היה יום רועש וצבעוני מדי בשביל אנג'ליק המופנמת. כל פעם שחשפה את התכונה הזאת בפני מישהו, תמיד נאלצה להסביר שהיא לא ביישנית. האמת היא שבתור ילדה היא היתה ביישנית מאוד, אבל התגברה על כך מזמן. כעת היא יכלה לעבוד על חדר שלם בלי לחשוף דבר, אבל זה רוקן אותה לגמרי.

היא ייחלה ליום שבו אחותה, טרלה, תוכל להפוך לפנים של 'מייסון דה ג'ומו'. המחשבה היתה אירונית בהתחשב בעובדה שאחותה היתה תאומתה הזהה והתהדרה באותן פנים בדיוק. אנג'ליק מרחה שכבה רעננה של אודם על שפתיה וחשבה על היום שבו אחותה תהיה אחראית לבידור החתנים והכלות.

היא רצתה שטרלה תחלים.

אבל היא לא התכוונה ללחוץ עליה. טרלה השיגה התקדמות ניכרת במאבק בחרדותיה והיתה נחושה להיות נוכחת בחתונה של האסנה וסאדיק. נראה היה כי היה לה סיכוי טוב להצליח בכך.

זה יקרה... אנג'ליק ניסתה להרגיע את עצמה.

לעת עתה, חשבה ועיסתה את רקותיה, עליה לטפל בעסקים לבדה. היא ניסתה להשתלט על המתח שנבנה בגופה אחרי ימים של תכנון החתונה ועיצוב הפריטים. היא שמחה לראות שבד תערובת המשי שעבדה עליו לא הראה סימני תשישות או קפלים גם אחרי שלבשה אותו שעות.

אנג'ליק הזדקפה והביטה במראה התלויה שבמרכז המשרד. היא נחלצה בקלילות ממכנסיה והתבוננה בז'אקט הרקום שלה מרקד באוויר בעודה מסתובבת במקומה. הגופייה הכסופה שלבשה האירה את פניה ברכות. נראה היה כי האיפור שלה מחזיק מעמד, השיער שלה נראה מעט מבולגן וכמה קצוות השתחררו מהקוקו ההדוק.

היא שלפה את הסיכות משערה וסירקה אותו באצבעותיה, אחר כך פיזרה אותו סביב כתפיה. פשוט מדי?

שומר הסף נקש על הדלת והיא נאלצה לפתוח אותה לפני שהיתה מסופקת ממראה שערה.

היא הרגישה כאילו פסעה החוצה והביטה לעבר שמי הלילה, שמיים זרועי כוכבים וירח כבד ולוהט, לוהט יותר משתוכל השמש אי פעם להיות.

אנג'ליק היתה המומה ונאלצה להתאמץ כדי להסתיר את התפעלותה. הנסיך ניחן ביופי אקזוטי מפתה. עורו היה שחום ועיניו היו כה כהות שנדמו שחורות. מבנה העצמות שלו היה ללא רבב ואיתו קו הלסת המסותת שלו. לא היתה דרך לתאר את פיו חוץ מאשר ארוטי.

שאר גופו שידר מוצקות קרירה של יהלום. מדינתו נודעה בזכות שמרנותה, ובכל זאת הוא לא לבש כיסוי ראש משום סוג. שערו הכהה עוצב לתסרוקת עסקית נקייה. הוא לבש חליפה שנתפרה בהזמנה אישית מעל לגוף אתלטי מוקפד.

היא בלעה. איפה המוח שלך, אנג'ליק?

"הוד מעלתך, אנג'ליק סובאטר, ברוך הבא. בבקשה, היכנס."

היא לא הושיטה לעברו את ידה, זה היה משגה חברתי לאישה בזאמאיר.

הוא לעומתה כן הציע את ידו, מיותר לציין כי זו לא היתה ברכה נהוגה לנשים בפריז.

היא הרגישה הבזק חשמלי קטן עובר בעורפה כאשר הוא סגר את ידו על ידה. היא חשה בחום המתפשט תחת עצמות לחייה והבינה ממבטו כי היה מודע לכך. היא שנאה להיות כל כך שקופה.

"שלום," במקום, תודה שנפגשת איתי, או, קוראים לי קאסים.

"תודה לך, מוריס," מלמלה ושחררה את שומר הסף שלה. היא כחכחה בגרונה, "אני אסתדר מפה."

היא היתה זהירה מאוד כאשר נאלצה להישאר לבדה עם גברים או עם נשים, אבל הקשר אל האסנה וסאדיק הפך את הנסיך להימור די בטוח. בכל מקרה, אם מישהו כמו הנסיך היה מתכנן משהו זדוני, כנראה לא היו לה הרבה דרכים להתגונן.

מובן שתמיד נותר לה כפתור מצוקה מוסתר בתליון.

היא הרגישה מצוקה ברגעים אלו. ליבה האיץ וקיבתה התהפכה. כל גופה היה בדרגת כוננות עליונה. היא הרגישה סחוטה לפני כמה רגעים, אבל לחיצת יד נחושה אחת הפכה אותה לטעונת אנרגיה, ובאופן מוזר גם חסרת הגנה.

היא הרגישה מתוחה כמו בת טיפש עשרה, זה באמת לא התאים לה. היא גדלה לצד שני אחים מבוגרים ועיקשים, כך למדה מגיל צעיר כיצד לעמוד בפני אנרגיה גברית נחושה.

היא לא זכרה הרגשה כזאת. להישאר עימו לבד הרגיש מסוכן. זאת לא היתה הסכנה שהוזהרה מפניה, זאת היתה סכנה אחרת. סכנה פנימית. זה דמה למתח שהרגישה אחרי שהשקיעה את כל כולה בשמלה וראתה אותה מוצגת לראווה על המסלול בפעם הראשונה.

"בבקשה, שב," הזמינה אותו. היא החוותה לעבר אזור הישיבה שתחת ציור הקיר. החלונות לא סיפקו נוף מרהיב של פריז, אבל היא אהבה את המשרד דווקא בזכות יכולתו לבודד אותה מהעולם החיצון. היא בילתה הרבה מזמנה בעבודה מעל שולחנות השרטוט.

כיסאה של טרלה במשרד נותר ריק. היא היתה בבית שבספרד, הן נהגו לעבוד במשרד ביחד בדממה משותפת.

"הכנתי קפה טרי, אוכל להציע לך ספל?"

"לא אתעכב."

היא שמחה לשמוע. היא לא אהבה את התגובה שהוא עורר בה, אך חשה גם אכזבה קלה. כמה מוזר! היא טרחה לדאוג להרבה מרחק רגשי בינה לבין אחרים. כל העולם היה מחלחל אל תוך ליבה אילו לא טרחה להתגונן מפניו, אבל הוא היה זקוק רק למבט אחד עליה ועל האזור האישי שלה בשביל להותיר אותה חשופה לגמרי. היא הרגישה נואשת לאישורו.

לא נראה כי התכוון להתיישב. היא אחזה במשענת הכיסא שלה והביטה בעיניו. "יש משהו מסוים בסידורי החתונה שרצית לדון איתי עליו?"

"רק רציתי לבקש שתשלחי לי את החשבון." הוא הניח כרטיס ביקור על קצה השולחן של טרלה.

היא פנתה לעברו ועקבה אחר תנועותיו. הוא זז רק כפי שהיה מוכרח. מי היה החייט שלו? החליפה שלו היתה פיסת אומנות. אין ספק שהוא והיא שידרו על אותו גל.

הוא תפס אותה בוהה בו.

היא החליקה בעצבנות את שערה מעל לאוזנה וניסתה להסתיר את הסומק שהתפשט על פניה.

"הוד מעלתה הציעה את אותו הדבר, אין צורך שתטריח את עצמך. זאת מתנה לסאדיק והנסיכה."

הוא שם לב לכך שבחרה להשתמש בשמו הפרטי של סאדיק. "האסנה אמרה לי כבר. אני מעדיף לשלם בעצמי."

מבטו היה מספיק בשביל לשוות לשיחה תחושה של עימות. היא הרגישה עליה חדה בקצב ליבה.

למה הוא היה כל כך נחוש?

או, אלוהים, יכול להיות שהוא חשב שהיא וסאדיק היו מעורבים בקשר?

למה לא? לפי כותרות העיתונים, היא שכבה עם מחצית מאירופה. כל זה התרחש בזמן הפנוי שנותר לה אחרי הילולות הסמים והריבים הבלתי פוסקים עם הדוגמניות שלה.

"סאדיק הוא חבר ותיק של המשפחה," היא נסוגה אל מאחורי המסכה שטרחה להציג לשאר העולם. היא קיוותה שהוא לא הוּלך שולל אחרי רצח האופי שהתקשורת עוללה לה. "זה משהו שאנחנו רוצים לעשות עבורו."

"אנחנו," מבטו התמקד.

"כן," היא לא הזכירה את אחותה או את החוב שחבה משפחתה לסאדיק בעבור שובה של טרלה אל חיקם. סאדיק לא ניסה לקצור שום שבח בשל גבורתו וזאת היתה הסיבה שנותר חבר כה יקר של המשפחה. "אם זה היה הכול..." היא הניחה בכוונה כי תוכל לסיים את הדיון באותו רגע, "אני מוכרחה לשוב לשאר סידורי החתונה של אחותך."

 

קאסים היה חייב לשבח את טעמה של גיסתו לעתיד. אנג'ליק סובאטר גדלה והפכה מילדה מתוקה לאישה מהממת. היופי שלה היה אפילו מהפנט יותר כאשר פגש בה פנים אל פנים.

שערה הברונטי בהק וזרם במורד כתפיה, ועיניה, שנדמו אפורות וחסרות חיים בתמונות, למעשה היו ירוקות וחומות. היא היתה גבוהה ודקיקה וניחנה בגזרה של דוגמנית, על אף שתפקידה היה להלביש דוגמניות. עורה היה בגוון זהוב ושזוף, כנראה בגלל מורשתה הספרדית של אִמה.

צלמי הפפראצי הצליחו ללכוד את חיוכה לעתים נדירות, וגם כאשר הצליחו, היה זה חיוך מונה ליזה מעודן. היא נשארה נאמנה למסורת הצרפתית והקרירה של אביה.

היא הביטה בו באותו רגע וחייכה באותו אופן, אך כאשר פתחה את הדלת חייכה בצורה גלויה. יופיה היה כה כובש שקאסים שכח לכמה רגעים לשם מה הגיע לשם ושקל לנסות לחזר אחריה.

זה היה הקסם שכבש את ליבו של סאדיק.

"לגבי הסידורים האלה... היום הלך בסדר?" הוא הבין שהיום נערכו המדידות האחרונות לשמלת הכלה של אחותו ותצוגה פרטית של עיצובים אקסקלוסיביים בשביל האסנה. הכול נערך על מסלול הדוגמנות שבקומת הכניסה בבניין. אחרי שהתיקונים האחרונים יסתיימו, העבודות היו אמורות להישלח לזאמאיר לקראת החתונה שתיערך בעוד חודש.

"אתה תיאלץ לשאול את הנשים שהיו כאן, אבל נראה שהן כולן די מרוצות," היא מיהרה לשמור את המיקוד על אחותו.

הוא כבר שמע סביב הפנטהאוז שלו דיבורים על הבגדים המושלמים ועל הכיבוד המפנק.

"לא נראה שלהאסנה היו תלונות כלשהן," הוא המעיט בתשבחותיה, "לכן אני מוכן לחסוך ממנה את המטרד שכרוך בלהחליף את כל מה שהבטחת לה."

אנג'ליק היתה גבוהה בעקביה. היא לא היתה גבוהה כמותו, אבל גבוהה מרוב הנשים שפגש, ונדמה היה שקומתה גדלה לשמע מילותיו. גבה נעשה מתוח וזקוף והיא מיצמצה בריסיה הארוכים באיטיות.

"כל מה שאנחנו הבטחנו לה," היא תיקנה אותו. היא הקפידה להשתמש בטון קליל אחד מחודד, "למה שתמנע ממנה את זה?"

"את יכולה להפסיק עם ההצגה," הוא יעץ לה. "אני לא שופט, היו לי מאהבות. יש זמן שבו מוכרחים להרפות מהן והזמן שלך הגיעה."

"אתה חושב שאני הפילגש של סאדיק. אתה חושב שבתור הפילגש שלו הצעתי לתפור את שמלת הכלולות של אשתו? זאת הצעה די נדיבה בשביל מאהבת, לא כן?"

היא הקפידה להישמע פגועה מאוד.

הוא חפר בכיסיו והתנודד על עקביו.

"היה יפה מצדך לארגן תצוגה פרטית במקום יוקרתי ונחשב בפריז." היו שם יותר מאמו ואחותו של סאדיק, היו שם חברים של המשפחה משני הצדדים.

העלות של אירוע כזה לא היתה גבוהה מספיק בשביל לאיים על אוצרותיו, כמובן. משפחתו של סאדיק יכלה להרשות את זה לעצמה בקלות, גם משפחת סובאטר על עושרה האדיר לא היתה נאבקת להימנע מתשלום לאירוע מסוג זה.

"אילו אחר הצהריים הזה היה הדבר היחיד שניתן ללא עלות, לא הייתי מניד עפעף," הוא אמר, "אבל השמלה? אני מודע לטעם של אחותי," הוא תיאר לעצמו שהמחיר הורכב לפחות משש ספרות. "כללת גם תלבושות תואמות לשאר משלחת החתונה שלה. אפילו לאם ולאחות החתן."

"חבריו והוריו של סאדיק הם גם חברים של המשפחה."

"כמובן לא ויתרת על מלתחה מלאה לציון חיי הנישואים החדשים של האסנה," הוא הוסיף ונשמע מעט נדהם, "כל זה ללא עלות? אני חושב שזה קצת יותר ממתנה לחבר של המשפחה. אילו ידעתי על כך קודם לכן, תהיי בטוחה שהייתי פועל מוקדם יותר."

האסנה לא הפסיקה לדבר על היום הגדול. למה היה צריך להיות לו אכפת מהפרטים הקטנים? הוא שמח על כך שבחרה להינשא מתוך אהבה, הוא רצה רק אושר בשבילה. כל ההמולה שסבבה את העיצוב והפרטים היתה חסרת משמעות בשבילו. רק כאשר שם לב שהיא נמצאת הרבה מתחת לתקציב, מה שלא התאים לה בכלל, הוא התחיל לחקור אותה על העלות שתהיה כרוכה בשמלת הכלולות.

"אם אני המאהבת של סאדיק, אני אמורה לרצות את העמלה השמנה שלי! הייתי אומרת לו לשלוח לנו את הכלה שלו בתור פיצוי על האובדן של תמיכתו. תמיכה שאין לי בה כל צורך מלכתחילה," הכעס שבקולה היה תלוי באוויר. "זה בכלל לא מה שקרה. האסנה אפילו לא ידעה שסאדיק מכיר אותנו. היא אמרה שאנחנו מעצבות החלומות שלה והוא טרח לארגן את זה לכבודה כהפתעה. אנחנו קיבלנו את ההחלטה להימנע מלחייב אותו עבור הכול."

"כן, משעשע שהוא בחר לשמור את החברות הזאת בסוד מפני האישה שחיזר אחריה במשך שנה. הייתי יכול להבין אם הוא היה קונה את שתיקתך." הוא לא היה מעודד את זה, לא אחרי שהאסנה נלחמה כל כך הרבה בשביל למצוא אהבה אמיתית ולשכנע אותו שסאדיק חש כמוה, אבל הוא לפחות היה מצליח להבין את הבסיס להסכם התמוה הזה.

"דיברת על זה עם סאדיק?" היא שאלה בקרירות. ידיה היו שלובות במגננה. "אני מרגישה פגועה בשמו כפי שאני מרגישה פגועה בעצמי."

"סאדיק חסר את היכולת לעשות את מה שנדרש ממנו. אני אדבר איתו בתום העניין."

"אני לא שוכבת עם סאדיק! אני לא שוכבת עם גברים נשואים או מאורסים."

אני די בטוח שהפסקת לשכב איתו כשהאירוסין הוכרזו. הייתי מודע למיקומו מאותו יום."

"סאדיק יודע שאתה עוקב אחריו וחושד בו?"

"אני לא שופט אותו. זה לגיטימי להחזיק במאהבות לפני שמחליטים להתמסד. כולנו עושים את זה."

למרות שהיה די נרגז כשחשב על גיסו שוכב עם האישה הזאת. קאסים לא ניסה להבין למה זה צרב כל כך. הוא גם ניסה ולא להתעמק בדרך שבה הצליח גבר כל כך עדין לפתות אישה כל כך חזקה. קאסים תמיד נדמה לסאדיק חכם במובן הקלאסי של המילה והיה נראה די בור ביחסי אנוש. הוא היה תמים וחרוץ כמו האסנה.

האישה הזאת היתה נמרצת במיוחד. היא היתה שולטת לגמרי במישהו כמו סאדיק.

זה היה די בשביל להסביר מדוע קאסים נאבק לסיים את הקשר כפי שהיה מוכרח.

"אז אני... מה?" היא חקרה, "מנסה לפתות אותו דרך המלתחה של אישתו? ההיגיון שלך פגום, הוד מעלתך."

החוצפה שלה הפתיעה אותו. הוא לא היה מורגל ביחס כזה. אחותו היתה היחידה שהרשתה לעצמה להתחצף אליו, וגם זה היה מוגבל להקנטות עדינות. היא אף פעם לא אמרה משהו כל כך ארסי.

הוא חש ריגוש וכעס בו זמנית לנוכח חוצפתה של אנג'ליק. היה ברור שהיא לא הבינה עם מי יש לה עסק.

"למה את מתווכחת? אני מציע לשלם בעבור העבודה שביצעת. ככל שתרבי להתנגד ולהסכים לסיים את הרומן שביניכם, כך תגבר הסבירות שאחליט לבטל את כל העניין מבלי שום התחשבות ברצונה של האסנה."

"אתה תעז לנהוג כך באחותך?" לסתה נשמטה בחוסר אמונה.

היא לא ידעה מה הוא העז לעשות בשביל להגן על משפחתו.

הוא לא הרשה לעצמו להיגרר אל דיון פנימי נוסף על פעולותיו בעבר. ליבו עדיין כאב והאסנה בכתה לעיתים תכופות, אך הוא עשה את מה שהיה מוכרח לעשות.

הוא היה עושה זאת שוב.

הוא סירב לראות את ליבה של אחותו נשבר בשנית. היא אהבה את סאדיק וסאדיק יהיה בעל נאמן ותומך, אם פירוש הדבר היה למצוא שמלת כלולות בחיפזון, אז כך יהיה.

הוא הרשה לאנג'ליק להבין כמה הוא נחוש בעזרת הבעה דוממת ונחרצת.

היא זקרה לעברו את סנטרה וניסתה להביט עליו במורד אפה. "אני צריכה להגיד שאני המאהבת של סאדיק וכל העניין הזה יישכח?"

"תבטיחי לא ליצור איתו קשר יותר ותשלחי לי את החשבון."

"אני יכולה לתת את הכסף לשלך לצדקה," היא טרחה לציין.

"את יכולה, העניין הוא שלא תוכלי לנפנף בחוב הזה מול סאדיק."

"אה, כעת יצא המרצע מהשק," היא שילבה את ידיה, "התחלתי לחשוב שאני הפילגש הטיפשה ביותר בעולם."

"אל תחשבי שאני לא מעריך את העורמה שלך, אנג'ליק."

 

השימוש בשמה גרם לליבה, שכבר נאבק לשמור על קצבו, לזנק ולנחות בחבטה עמומה.

"עברנו לשימוש בשמות פרטיים, קאסים?" היא הקפידה להשיב לו מנה אחת אפיים בהקדם האפשרי. זה דמה לפעמים שבהם שיחקה טניס עם אחיה הגדולים ונאלצה לתת את כל מה שיש לה רק בשביל להחזיק את הראש מעל המים.

האיש הזה! היא בילתה שנים ביצירת מגן מפני העולם והוא הסיט אותו הצידה כאילו היה רשת קורי עכביש, הוא גרם לה להגיב בצורה אינסטינקטיבית. להגיב מבלי לחשוב.

הוא מצמץ כאשר הגתה את שמו.

יופי.

"החוצפה שלך כלפי הינה חסרת תקדים, אני מציע לך לשקול את צעדייך, אנג'ליק."

היא הרגישה את ציפורניה מתחפרות בחלק הרך של זרועה העליונה. היא השתמשה בעקיצה החדה כדי לשמור על ראשה צלול. היא עברה הכנה למשא ומתן מסוג זה. הוא חשב שהוא מאיים עליה בגזל של משכורת שמנמנה, למעשה הוא איים על ההזדמנות שלה להשיב לסאדיק כגמולו על כל שעשה בשבילה.

אנג'ליק לא רצתה לסכן את תוכניות החתונה או לגרום לקרע בין המשפחות בשום פנים ואופן.

תקשיבי. היא הזכירה לעצמה. זה היה הצעד הראשון. היא ניסתה להתגבר על הלמות ליבה, קאסים לא הרגיש כאילו זכה בהקשבה אמיתית.

"רק למען השקיפות," היא אמרה בשלווה מאולצת, "אתה חושב שתכננתי את כל זה בשביל לזכות בהשפעה על סאדיק?"

"אולי לא השפעה כלכלית. המשפחה שלו ניחנה בהון פוליטי נוסף על זהב ממש. הצלחת לנטרל את עצמך כאיום בעיניה של אחותי, כך תוכלי לשעוט פנימה בשלב מאוחר יותר ולקחת את מה שזה לא יהיה שאת רוצה מסאדיק."

"יורשה לי לשאול איך הסקת שאני כל כך נבזית? אפילו הטרולים באינטרנט לא מציגים אותי בצורה כל כך ארסית." היא היתה נחמדה. למעשה, המשפחה שלה טרחה להזכיר לה כל הזמן שהיא נחמדה מדי.

"אילו הלב שלך היה מעורב בעניין, היית מסרבת להזמנה הזאת. אם היית מנסה לנקום בגלל שברון לב, לא היית עושה כאלה מאמצים בשביל לרצות את האסנה. כפי שאמרתי לך, היו לי מאהבות, אני מבין נשים פרקטיות. זאת השקעה בעתיד שלך. אני יכול להבין את זה ברמה העקרונית, אבל לא ארשה זאת כאשר זה מאיים על האושר של אחותי." הוא החווה לעבר הכרטיס שהותיר על השולחן, "שלחי לי את החשבון והימנעי מקשר נוסף איתו."

הוא פנה לעבר הדלת.

"חכה!" היא משכה בזרועו.

הוא קפא, מבטו ננעל על ידה לרגע מצמרר. פניו נמלאו בזעם.

"האם הגענו לרמת קרבה מספקת בשביל זה, אנג'ליק?" הוא פנה לעברה ואחז בזרועה בידו השניה.

היתה זו צלילתה של ציפור טרף בטופרים שלופים.

נדמה היה כי הזמן עמד מלכת. ליבה הלם בעוצמה שהקשתה עליה למלא את ריאותיה באוויר.

"לא סיימנו לדבר," קולה נשמע דקיק. היא ידעה כי מוטב היה אם תרפה ממנו ותתרחק, אבל היא חשה עניין עמוק בזעם הגברי שמילא אותו.

היא לא ניחנה בצניעות מזויפת. היא ידעה שהיתה יפהפייה. היתה זו אחת הסיבות לחיבתם הרבה של צלמי הפפראצי כלפיה, גברים הביטו בה בתשוקה.

לא היתה סיבה שתגרום לה להגיב לרעב העירום של הגבר הזה, אבל היא הגיבה.

היא הרגישה תגובה חייתית בחלציה, חום ותשוקה החלו להתפשט בגופה. הוא הביט בה כאילו רצה אותה ולה לא היתה שום בעיה עם איך שהוא נראה... מבטה התמקד בפיו, כמיהה החלה להתעורר בתוכה.

שפתיו רטטו.

היא ידעה שהוא בוחן את תגובתה. הוא נראה משועשע. זה צרב. היא הרגישה מגושמת וחשופה. היא אף פעם לא הצליחה למנוע מרגשותיה לעלות לפני השטח. זה היה נטול תקדים בשבילה. זה הגיע לכל הרמות. הנפשית, הגופנית... הוא ריתק את כל הוויתה.

"סיימנו לדבר," הוא אמר בזמן שידו מצאה את דרכה אל מותניה. ידו השניה התהדקה סביב זרועה ומשכה אותה לעברו חצי צעד. "מצד שני, אם תרצי להתחיל משהו אחר..."

אל, היא הורתה לעצמה. אבל זה היה מאוחר מדי. פיו התקרב אל פיה והיא פישקה את שפתיה בציפייה נלהבת.